החלטה בתיק ב"ש 6539/06

לפניי עתירתו של המבקש - הנאשם (להלן: "המבקש") לגילוי ראיה לפי סעיף 45 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 (להלן: "פקודת הראיות").

רקע עובדתי

1.         כנגד המבקש ושניים נוספים הוגש כתב אישום שנושאו עבירות נשק. המבקש הואשם, במסגרת שלושה אישומים, בעבירות הבאות:

            באישום הראשון, ברכישת נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא +(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), ובקבלת נכסים שהושגו בפשע, עבירה לפי סעיף 411 לחוק העונשין.

            באישום השני, בסחר בנשק, עבירה לפי סעיף 144(ב2)+(ג) לחוק העונשין.

            באישום השלישי, באחזקת נשק ותחמושת, עבירות לפי סעיף 144(א) רישא וסיפא +(ג) לחוק העונשין.

            המבקש הודה במרבית מהעובדות שפורטו בכתב האישום ובאשר לעובדות אחרות נטען על ידו, כי אינן מדויקות, וכי הודח על ידי סוכן של המשטרה, וביקש לקיים הליך של שמיעת הראיות.

2.         המשיבה הגישה תעודה בדבר ראיות חסויות באשר לארבעה מעדי התביעה וכן לגבי "כל פרט או מידע שיש בו כדי לגלות זהותו של האדם אשר מסר למשטרה המידע המתועד בדו"חות הידיעה שמספריהם מפורטים להלן, לרבות תוכן המידע ...".

3.         בסוף חודש ספטמבר 2005 הגישה ב"כ המבקש בקשה להסרת החיסיון מעל אותו אדם ומהידיעות שמסר, בנימוק, כי פרטים אלו נדרשים להגנה על הנאשם. לאחר קבלת עמדת המשיבה בכתב ושמיעת טיעונים בעל פה של ב"כ הצדדים, הוחלט, ביום 26.10.05, כי באותו שלב אין מקום להיעתר לבקשה. עוד נאמר בהחלטה, כי המבקש רשאי לזמן כל אדם כעד הגנה, והיה וב"כ המשיבה יתנגד למתן תשובה על ידי עד כלשהו, על סמך תעודת החיסיון, כי אז תידון שאלת החיסיון לגבי אותה שאלה במועד מסירת העדות (פרו' מיום 26.10.2005 עמ' 49 ואילך).

4.         משהגיעה תורה של פרשת ההגנה ולאחר שמיעת עדותו של המבקש, הודיעה ב"כ המבקש כי הזמינה כעד הגנה, באמצעות מזכירות בית המשפט, את דב גולדברג, שנטען על ידה, כי הינו סוכן- מדיח. הלה לא התייצב לדיון על פי הזימון האמור, וב"כ המבקש ביקשה להוציא צו הבאה כנגדו. ב"כ המשיבה טען, כי אין המדובר בסוכן-מדיח (פר' עמ' 125). העד לא התייצב לדיון שנקבע, אף כי ידע עליו, כגירסת המבקש והוצא צו הבאה נוסף נגדו (פר' עמ' 128). גם במועד הדיון הנוסף לא התייצב העד וטען בהודעה שהגיש לבית המשפט, ביום 30.3.06, כי לא יוכל להתייצב למועד שנקבע וביקש לקבוע לו מועד נוסף בהתראה סבירה. גם בפעם הזאת נעתרתי לבקשת ב"כ המבקש והדיון נדחה על מנת שניתן יהא לשמוע את עדותו של דב גולדברג. לדיון שנקבע ליום 24.5.06 לא הופיע העד וסירבתי לדחות הדיון בפעם נוספת על אף טענותיה של ב"כ המבקש, בנימוק כי אם המדובר ב"סוכן מדיח", כטענתה, כי אז עדותו ראויה להישמע לעניין העונש שיש לגזור על הנאשם אם וכאשר יורשע.

5.         במסגרת בקשה זו, שהוגשה בתום שמיעת מסכת ראיות הצדדים, ולאחר שב"כ המאשימה הגיש סיכומי טענותיו, טוען המבקש כי לצורך הגנתו וחשיפת מלוא המסכת העובדתית לפני בית המשפט, מבקש הוא להסיר את החיסיון של מוסר המידע הנזכר בתעודת החיסיון וגילוי חמשת דו"חות הידיעה שנכתבו מכוח המידע שמסר. יצויין, כי ב"כ המבקש טוענת כי על פי חשדה המדובר באדם ששמו דב גולדברג אשר עמו נפגשה במשרדה והביע נכונות להתייצב למתן עדות, אולם משזומן לא הגיע למתן העדות ואף שני צווי ההבאה שהוצאו כנגדו לא הועילו, ובכך נפגעה הגנתו של המבקש. ב"כ המשיבה השיב, כי לא היתה לו כל התנגדות להעדתו של אותו עד, אך יחד עם זאת מפנה הוא טענות כלפי ב"כ המבקש על כך שלא השכילה להמציא פרטים עדכניים אודות מקום מגוריו של העד הנזכר ולא דאגה לבצע לו מסירת הזמנה לדיון. עוד מציין ב"כ המשיבה, כי המבקש הגיש כבר בקשה קודמת לגילוי ראיה ולא היה מקום להגשת בקשה זו בשלב הזה בתום שמיעת ראיות הצדדים. ב"כ המשיבה הוסיף, כי הינו מתנגד לחשוף בפני בית המשפט את זהות המקור שמסר את אותן חמש הידיעות ואת הידיעות עצמן.

6.         ביום 13.6.06 קיימתי דיון במעמד הצדדים ובמסגרתו העלו הצדדים מחדש, את טענותיהם, כאשר ב"כ המבקש טוענת כי גילוי המקור שמסר את חמש הידיעות נדרש ומתייחס אך ורק לאישום השני, וכי המבקש אינו יכול להתגונן מפני הטענות שהוטחו במסגרת כתב האישום, וכי חשיפת המקור והידיעות חשובה להגנתו. ב"כ המשיבה טען כי אם כוונת ב"כ המבקש היא לטענה של "סוכן מדיח", כפי שהעלתה מספר פעמים במסגרת הדיונים שקדמו להגשת הבקשה, כי אז המקום לשמיעת עדותו של אותו עד איננה במסגרת שמיעת הראיות לעניין הרשעתו של המבקש, אלא לעניין העונש בלבד.

7.         בהמשך הדיון, קיימתי דיון בדלתיים סגורות במעמד ב"כ המשיבה וקצין המודיעין של ימ"ר ירושלים, אשר חשפו בפניי את זהותו של המקור וכן מסרו לעיוני את המידע המודיעיני שמסר אותו מקור בחמישה מקרים. כן, הוסברו לי הטעמים להתנגדות המשיבה להסרת החיסיון. פרוטוקול הדיון שהתקיים במעמד ב"כ המשיבה וקצין המודיעין נערך בכתב ידי והופקד בכספת בית המשפט.

            לטענת קצין המודיעין, חשיפת זהותו של המקור והמידעים שמסר עלולים לסכן את חייו של המקור ואת חיי משפחתו. קצין המודיעין אף העמיד לעיוני את דו"חות המידע שנרשמו על יסוד הודעתו של אותו מקור. מעיון במידע זה עולה, כי למשטרה נמסר כי המבקש סוחר בכדורים ובאמל"ח. קצין המודיעין מסר, לאחר ששוחח עם המקור, מה הניע את אותו מקור למסור את הידיעות למשטרה. לטענתו, חשיפת זהותו פוגעת באינטרס חיוני של הציבור, שכן מקורות יחששו למסור מידע למשטרה, אם בסופו של דבר יצרכו להעיד ולהודות שהם המקור.

המסגרת הנורמטיבית

8.         החיסיון אותו מבקש העותר להסירו, הוא "חיסיון לטובת הציבור", לפי סעיף 45 לפקודת הראיות, הקובע כך:

"אין אדם חייב למסור, ובית המשפט לא יקבל, ראיה אם שר הביע דעתו, בתעודה חתומה בידו, כי מסירתה עלולה לפגוע בענין ציבורי חשוב, אלא אם מצא בית המשפט הדן בדבר, על פי עתירת בעל דין המבקש גילוי הראיה, כי הצורך לגלותה לשם עשיית צדק עדיף מן הענין שיש לא לגלותה".

האפשרות למנוע מסירתה וקבלתה של ראיה, בשל שגילויה עלול לפגוע בעניין ציבורי חשוב, נתונה לשיקול דעתו של השר נותן התעודה. ואולם, שיקול הדעת הסופי בעניין זה, נתון לבית המשפט.

            במסגרת שיקול הדעת המסור לבית המשפט בבואו לבחון אפשרות של הסרת החיסיון, על בית המשפט לאזן בין שני אינטרסים מנוגדים: מחד גיסא, האינטרס העומד ביסוד ההליך הפלילי כולו והוא, גילוי האמת, על מנת שהאשמים - יורשעו והחפים מפשע - יזוכו. על מנת להגשים אינטרס זה, יש לחשוף בפני הנאשם העומד לדין את כל חומר החקירה בעניינו. מאידך גיסא, עומד אינטרס טובת הציבור, אשר במקרים מסוימים דורש אי חשיפתו של חומר חקירה, אשר חשיפתו עלולה לפגוע בעניין ציבורי חשוב (ב"ש 838/84 ליבני נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(3) 729 (1984); ע"א 2629/98 השר לביטחון פנים נ' הרב וולפא, פ"ד נו(1) 786, 794-795 (2001)).